×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמַזְמֵין (לְהוּ) [לֵיהּ] לְדִינָא פַּסְלֵיהּ אֶלָּא כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין כְּתַבוּ הָכִי בְּרַם סָאבֵי דִיהוּדָאֵי אָמְרִי כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין.
and summons a judge to judgment, has he disqualified the judge even if he were later to be exonerated? Rather, it should say: Any judge who is summoned to judgment and money is lawfully taken from him, i.e., he was ordered to return someone’s property, is not considered a judge. When they heard this, they wrote this addendum to the original inscription: But the elders of the Jews say that any judge who is summoned to judgment and money is lawfully taken from him is not considered a judge.
רי״ףרשב״םתוספותראב״דספר הנראור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה בבא בתרא ג:ו} מתני׳ המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה חלון המצרית אין לו חזקה ולצורית יש לו1 חזקה איזו היא חלון המצרית כל שראשו של אדם אין יכול ליכנס בתוכה ר׳ יהודה אומר אם יש לה מלבן אע״פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה הרי זו חזקה: זיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואין יכול למחות:
{בבלי בבא בתרא נח ע״ב-נט ע״א} מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה אמר רב יהודה אמר שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות ר׳ חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו ר׳ ירמיה בר אבא2 אמר המרזב אין לו חזקה
שאם רוצה לבנות תחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו אמר רב יהודה אמר שמואל צינור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסתמו בעל [החצר]⁠3 מעכב עליו דאמר ליה כי היכי דלדידך קני לך חצר דידי למישדא ביה [מייך]⁠4 לדידי נמי קני לי מיא [דאיגרך]⁠5:
1. חלון...אין לו, יש לו: מוסב על המחזיק. וכן בר״י מיגאש (לעיל ב ע״ב ד״ה טעמא דרצו) דפוסים: אין לה, יש לה, מוסב על החלון. וכן רמב״ם פיהמ״ש.
2. ירמיה בר אבא: דפוסים: אבא בר ירמיה.
3. החצר: דפוסים. כ״י סוטרו: ״חצירו״.
4. מייך: דפוסים, וכן ברא״ש, ובאור זרוע (סי׳ לב). חסר בכ״י סוטרו, אך נותר שם במקומו רווח פנוי.
5. דאיגרך: דפוסים. כ״י סוטרו: ״דחצרך״.
ומזמין ליה לדינא – שלא כדין ויצא מן הדין זכאי.
ומפקין מיניה ממונא בדינא לא שמיה דיין – דגזלן פסול לדין שיעוות הדין בשביל שוחד.
כל דיין דמתקרי לדינא ומפקי מיניה כו׳ – כגון אם כפר והוציאו ממנו בעדים אבל אם חייבוהו שבועה ולא רצה לישבע ושילם משום הכי לא מיפסל לדינא.
1חלון המצרי אין לו חזקה כו׳. דע והבן לא מפני שאינו יכול להביט ממנו לחצר שאם הכותל צר והחלון ארוך יכול הוא להתקרב לחלון לראות לחצר אבל מפני שאינו יכול להכניס בו ראשו ותשמישו דחוק אין הזיקו מצוי שאין אדם דוחק עצמו להביט בחצר חברו אם לא תבא לו הבטתו בנחת משום הכי אין לו חזקה ויכול לבנות כנגדו. אבל הצורי תשמישו והבטתו בנחת והיזיקו מצוי לפיכך יש לו חזקה. ורבי יהודה סבר אף המצרי כיון שעשה לו מלבן כמו מזוזה נראה דתשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי ויש לו חזקה והיינו דאמרינן ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה מפני שהבית אפל ואין לו אורה כי אם משם בודאי תשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי.
2מלבן כמו מזוזה.
1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.
2. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.
מתני׳ [המרזב אין לו חזקה וכול׳. רבי׳ משה נר״ו בריה דרבינו מימון ז״ל: מרזב, הצנור, וענין אין לו חזקה ויש למקומו חזקה, שאם היה לראובן מרזב השופך את המים לחצר שמעון אין ראובן יכול לומר לשמעון לא יסור הצנור הזה מן המקום הזה כיון שהוחזק שם, אלא יכול שמעון להסירו ממקומו ולהחזירו במקום אחר, לפי שאומר לו אין לך עלי אלא שירדו מי גגך בחצרי ואין עליך נזק אם ירד מרוח זו או מזו.
ומזחילה, צנור של עץ עומד לאורך הקיר שבו ניגרים מי הגג כדי שלא יזיקו את הכותל. ואמרו בחלון ובסולם יש לו חזקה ואין לו, הוא שאם פתח אותו החלון או העמיד אותו הסולם, אם נאמר אין לו חזקה לא יוכל לומר כבר החזקתי ולא יבטלו מעשי, אלא יכול חברו שכנו לבנות בצד אותו החלון אם היה חלון מצרית ויסיר אותו הסולם המצרי. ואם אמרנו יש לו חזקה לא יבנה חברו בצד אותו החלון עד שירחיק כמו שקדם. ומלבן אצטבה בולטת לפני החלון.
וזיז, הוא הדבר הבולט מן הכותל, אם היה בו טפח יש לו חזקה ויכול בעל הזיז למנוע לבעל החצר שכנו מלבנות בצד אותו הזיז עד שיסירנו ויכניסנו בתוך הבנין. ואם היה פחות מטפח אין לו חזקה, ואין בעל הזיז יכול למנוע את בעל החצר מלבנות. אבל בעל החצר יכול למנוע בעל הזיז מלהשתמש בו כדי שלא יראהו בשעת תשמישו, וכבר ביארנו שמכללי הדינים אצלינו הזק ראיה שמיה הזק, ועוד כלל אצלינו יש חזקה לנזקין, חוץ מן העשן והאבק וכיוצא בהן והריחות הרעים, ומכלל הנזקים אשר אין להן חזקה הזק ראיה.
ואין צריך בחזקה לנזקים שלש שנים, והוא אמרם אין דין חזקה בנזקים. וגם לא תתקיים לו החזקה בהם לאלתר, אלא אם נשאר אותו הנזק כדי שאפשר לומר לזה שהוזק כבר מחלת כיון שלא מחית בו. ולפיכך אם פתח האדם חלון שאין ראשו של אדם נכנס ממנו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה, לפי שיכול חברו שכנו לומר לו לא מחלתי לך אלא מפני שאין עלי בכך נזק כיון שאינך רואה אותי, ולפיכך אם רצה לבנות בצד אותו החלון ולסתמו רשאי הוא בכך, ואין בעל החלון יכול למנעו לפי שלא נתקיימה לו חזקה. ויש לשמעון למנוע את ראובן מלפתוח את החלון הזה כתחלה ואפילו היה למעלה מארבע אמות, שיכול לומר לו שמא תעלה על כסא ותראני, ואם הניחו ופתח אין לו חזקה אלא רשאי הוא לבנות כנגדו.
אבל אם היה החלון הזה למטה מארבע אמות, או שהיתה חלון צורית והיא שראשו של אדם נכנס ממנה ואפילו היתה למעלה מארבע אמות, או שפתח חלון שיכנס בו האור ואפילו היה קטן מאד ולמעלה מארבע אמות, הרי שלשת החלונות הללו יש להן חזקה, וכיון שמחל שמעון לראובן פתיחת חלון מהן נתקיימה חזקתה לראובן ואין שמעון יכול לבנות בקרבת אותה החלון עד שירחיק ארבע אמות כמו שנתבאר בפרק שקדם לזה.]
המרזב אין לו חזקה וכול׳, ר״ח ז״ל: אמ׳ רב יהודה אמ׳ שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש לו חזקה משתי רוחות פיר׳ אין לו חזקה מרוח אחת שאם בא בעל החצר לשנות המרזב של בעל העלייה המקלח מימיו לחצרו ממקום למקום באותה הרוח כגון שהיו מי המרזב נשפכין מהאי גיסא ומהאי גיסא אין לו רשות להביאם כולן בחד גיסאא.
דבר אחרב, כגון שהיה המרזב קבוע ברוח מזרחית באמצע הגג, וביקש בעל החצר לעקרו מן האמצע ולקבעו בשליש הגג או ברביעו, בכל אותה הרוח באיזה מקום שירצה קובעו, לפי שאין לו חזקה במקומו, אבל אם ביקש להעתיקו מרוח מזרחית לרוח צפונית או לדרומית או למערבית בעל הגג מעכבו לפי שיש לו חזקה, וזה הוא פיר׳ ויש לו חזקה משתי רוחות.
ר׳ חנינה אומ׳ אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו, ויש למקומו חזקה שאם בא בעל חצר לעקרו אין לו לעקרו, שהרי החזיק. ר׳ ירמיה בר אבא אמ׳ אין לו חזקה שאם בא לבנות תחתיו בונה, פיר׳ אם בא בעל החצר לבנות תחת המרזב בנין עד שיגיע למרזב ויהיו המים עוברין על אותו הבנין ולא יהיו מקלחין בחצר, הדין עמו, ואם בא לעקרו לגמרי אינו עוקרוג.
א. ונראה דכ״כ רגמ״ה בשם איכא דאמר וכ״כ בהגהות הב״ח על הרי״ף בשם אלפסי ישן. והוסיף ויש למקומו חזקה דאי נפיל עביד ליה כדמעיקרא.
ב. כ״כ בשם רבנו, תוס׳ ד״ה המרזב, הראב״ד, הרמ״ה, ר״י קרקושא ורב״ס לקמן ודלא כרשב״ם. ועיין בתוס׳ בשם הר׳ יוסף.
ג. ופי׳ הראשונים שלעוקרו נקרא שיגביה בנינו בכדי שלא יהא מקום מורד.
מתני׳ המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. פי׳ רבינו שמואל זצ״ל מרזב צנור קטן ורנילין לתלותו בסוף צנור גדול ההולך על פני כל אורך הגג ורגילין להופכו לכל ראש שירצו ומרחיק קילוח המים מן הכותל והילכך אין לו חזקה ואין דבר קבוע ואם החזיק בו בעל הגג שלש שנים ותלה בו אויר חצר חבירו אינו יכול לטעון החזקתי דכיון דלאו מילתא דקביעותא היא לא קפיד בעל חצר ושתיק שנתים שלש. המזחילה יש לה חזקה. הוא צינור גדול המחזיק כל אורך הגג. ומילתא דקביעותא היא הילכך יש לה חזקה דלא עביד אינש דשתיק אלא קפיד ומדשתיק איכא למימר הדין עם המחזיק דודאי נתרצה עמו בדמים או במתנה. מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המרזב אין לו חזקה מרוח אחת. אם המרזב מונח בראש דרומי של מזחילה ושפך שם מים והחזיק בו ג׳ שנים אינה חזקה ואם צריך בעל חצר להשתמש שם צריך לעקור מרזבו מיכן ולהניחו בראש השני של מזחילה ראין בעל הגג מפסיד בכך כלום והילכך אין כאן קביעות להיותו מונח לעולם לרוח זה. והילכך לא חשש בעל חצר למחות אבל יש למקומו חזקה באחת משתי רוחותיו או צפוני או דרומי שאם יעקרנו מצד זה יניחנו בצד זה ואין בעל חצר יכול לעוקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחד משתי רוחותיו הוי מרזב מילתא דקביע דסתם בית אי אפשר בלא מרזב. ר׳ חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו שאם היה ארוך יותר מכדי צורכו והופכו באויר חצר הרבה מקצרו והיינו אין לו חזקה לאורכו אבל יש למקומו שהוא מונח שם חזקה דלא יעקרנו ממקומו כלל ואפילו מצד זה לזה אלא באותו רוח שהחזיק ובאותו מקום הויא חזקה. רב ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה בעל חצר לבנות תחתיו בונה בנינו עד שמניע למרזב ולא מצי טעין בעל הגג כי היכי דאחזיקי במקום המרזב אחזיקי נמי במה שתחתיו. ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו ולהגביה בנינו ממקום שהיה המרזב אינו יכול לעוקרו דלמקומו מיהא יש לו חזקה:
י. המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה. הני בבי דמרזב ומזחילה וסולם וחלונות וזיזין, אע״ג דמשמע דלאסוקי פרושא דאלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להן חזקה קאתו, לאו בחד אנפא דחזקה קיימי, דאלו רישא איירי בחזקה שיש עמה טענה דבעיא שלש שנים, ובחצר השותפין דוקא, ואלו הני בבי מיירי בחזקה שאין עמה טענה אלא מחמת דחזא ושתיק, דלא בעי שלש שנים, ואפי׳ בחצר חבירו, כדבעינן לברורי לקמן. ומאי המרזב אין לו חזקה, כגון המרזב המקלח מים לחצר חברו, אין לו חזקה על בעל חצר שאם היה ארוך יכול בעל החצר לקצרו ויכול לבנות תחתיו כדבעינן למימר לקמן. ויש למקומו חזקה, שאם בא בעל חצר לעקרו ממקומו ולקובעו במקום אחר, אפילו באותו הרוח, אינו עוקרו. אבל המזחילה יש לה חזקה, שאם היתה ארוכה ובולטת על אויר החצר הרבה אינו יכול לקצרה, ואם רצה לבנות תחתיה [אינו בונה] כדבעינן למימר לקמן. והאי חזקה דמרזב ומזחילה וסולם וחלון וזיזין, כולהו ככשורא דמטללתא דמו, ולא בעו שלש שנים ולא טענא, כדברירנא התם (לעיל ו,ב סי׳ נט) דאי חבריה בטינא וחזייה חבריה ושתיק לאלתר הוי חזקה, ואי לא חבריה בטינא לא הויא חזקה עד תלתין יומין. והוא דאתברר דחזייה חבריה ושתיק. ואי לא אתברר דחזייה חבריה ושתיק, האי טעין דחזייה חבריה ושתיק, ואידך טעין דלא חזייה אי נמי דחזייה ומחי ביה, לא קימא ליה חזקה בבציר משלש שנים, כדברירנא התם בפירקא קמא (שם ד״ה וכולהו):
יא. סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול להכנס בתוכה רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אע״פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה הרי זו חזקה. האי סולם דקא מפליג ביה תנא בין מצרי לצורי, היכי דמי, אילימא דאוקמיה בחצר השותפין, אפילו צורי נמי אמאי אית ליה חזקה, והא קימא לן דשותפי אהעמדה כדי לא קפדי אהדדי, ובמילתא דלא קפדי אהדדי לא קימא בה חזקה לחד מינייהו אחבריה. ואי דאוקמי בחצר חבירו, האי חזקה דאית ליה לצורי היכי דמי, אי בחזקה שאין עמה טענה, כיון דקני ליה לדוכתיה קנין גמור ומעכיב לה לתשמישתיה דבעל חצר מההוא דוכתא, היכי קנו ליה בחזקה שאין עמה טענה, ואי בחזקה שיש עמה טענה אפילו מצרי נמי תהוי ליה חזקה, מי איכא תשמיש עראי טפי מאוקומי חיותא או משטח פירי דקיימא לן דהוי חזקה. אלא לא מתוקם האי סולם אלא כגון דאוקימיה מחזיק בחצרו דנפשיה וקבעיה לרישיה בכותל חבירו דלית ליה למחזיק שותפותא בגויה, דאם כן (לימא) [למה] ליה חזקה, כיון דאית ליה שותפותא בגויה אית ליה רשותא לכתחלה לאשתמושי ביה, ואי נמי בעי חזקה אמאי קיימא ליה חזקה, הא קימא לן דשותפי אהעמדה כדי לא קפדי, אלא לאו דקבעיה בכותל חברו, אי נמי דאוקמיה סמוך לשובך דחבריה בתוך ד״א, וה״ה לשובך דשותפי דנזקא הוא ובנזקין אפי׳ שותפי נמי קפדי אהדדי. ומתני׳ בחזקה שאין עמה טענה קימא, דמהניא בנזקין ותשמישין, דומיא דמרזב ומזחילה. והא קמ״ל, דאי הוי סולם צורי דאית ליה ארבעה חווקים ואוקמיה בההוא דוכתא תלתין יומין תדיר, כיון דגדול הוא וקביע תשמישתיה קימא ליה חזקה בתלתין יומין, אי נמי היכא דחבריה בטינא ואפילו לאלתר, ואידי ואידי דחזייה חבריה ושתיק, וקימא ליה חזקה, מידי דהוה אכשורא דמטללתא. ואי מצרי הוא דלית ליה ארבעה חווקים לא קביע תשמישתיה, ואיכא דקפיד ואיכא דלא קפיד, ואמטול הכי לא קימא ליה חזקה אלא בשלש שנים ובטענה, כדבעינן לברורי טעמא לקמן (סי׳ רעא ד״ה ומסתברא) בהאי פירקא. ומסתברא נמי דהני מילי היכא דאחזיק ביה במקום ידוע בחצר, אבל היכא דהוה רגיל לשנויי מדוכתא לדוכתא אין לך עראי גדול מזה ולית ליה חזקה.
וסופא דקתני חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה, לאו בחלון דאתי מיניה היזק ראיה לחצר חבירו בלחוד קאי, אלא אפי׳ בחלון דלא אתי מיניה היזק ראיה קאי, ומאי אין לה חזקה, אין לה חזקה כדין החלונות שיש להן מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד״א, כדבעינן לברורי בפירקין (להלן סי׳ רעא). ודוקא בחלון דלא עביד לאורה כדמיברר לקמן (נט,א). למאי חזי, לעיוני מיניה, כיון דאין ראשו של אדם יכול להכנס לתוכו לא קביע תשמישתיה, ומצי בעל חצר למימר אי הוה ידענא דלקביעותא עבדיה הוה מחינא ביה מעיקרא. ודוקא נמי למעלה מד״א דלא ניחא תשמישתיה כדבעינן למימר קמן (שם). ולצורי יש לו חזקה, ואפי׳ למעלה מד״א, דכיון דיכול ראשו של אדם להכנס לתוכו קביעא תשמישתיה. ודוקא לאחר שלשים יום. והוא דחזייה חבריה ושתיק, אי נמי דעבד ביה מילתא דקביעותא ואפי׳ לאלתר, והוא דחזייה חבריה ושתיק. ודוקא בצורי דחזי לתשמישתיה, והוא הדין במצרי היכא דניחא תשמישתיה, [אבל אי לא ניחא תשמישתיה] אע״ג דעבד לה מלבן דהוה ליה כמילתא דקביעותא נמי כעראי דמי ולית ליה חזקה, דאימור כי עבד לה מלבן לאו לקביעותא עבדיה אלא לנוי בעלמא עבדיה, אי נמי דלא תיתרע אשיתיה, ודלא כר׳ יהודה דפליג בחלון המצרית, אלא ל״ש יש לה מלבן של טיט או של סיד ול״ש אין לה מלבן, אין לה חזקה. ודוקא למעלה מד״א כדבעינן למימר קמן.
והשתא דאמרת דכי פליג תנא דמתני׳ בין מצרי לצורי לענין חזקה, בחלון דלא עביד לאורה פליג, דא״כ אפילו כל שהוא נמי אית ליה חזקה כדמיברר לקמן (שם), על כרחיך כי פליג לאו בחזקה כנגדן דמיירי שלא יאפיל פליג, דכל היכא דלא עביד לאורה בין מלמעלה מארבעה אמות בין מלמטה לית ליה חזקה דשלא יאפיל, אלא כי פליג בחזקה דמלמעלן ומלמטן דמיירי שלא יעמוד ויראה ושלא יציץ ויראה הוא דפליג, דגבי מצרי כיון דמסתמא לאו לקביעות עביד אלא לתורת עראי [הוא] דעביד לית ליה חזקה אבעל חצר לעכובי עליה בנינו מטעם דהיזק ראיה מהך טעמא דפרישנא, דמצי אמר אי הוה ידענא דלקביעותא עבדיה לא הוה שביקנא ליה אי נמי הוה מחינא ביה, והשתא נמי דמיתזק מבניני דרך ההוא חלון לסתמיה, דהא מעיקרא לאו אדעתא דקביעותא פתחיה. אבל צורי דסתמיה לקביעותא עבדיה אית ליה חזקה אבעל חצר, דאם איתא דלא מחיל גביה איבעי ליה למחויי, ואי לא מחי איהו דאפסיד אנפשיה. והכי נמי מסתברא דכי קא מפליג תנא בין חלון המצרית דאין ראשו של אדם יכול להכנס לתוכה לחלון הצורית שראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה, מטעמא דהאי עביד לקביעותא והאי לא עביד לקביעותא הוא, דאי מטעמא דהאי דראשו יכול להכנס לתוכה מיתזק מיניה בעל חצר ואי לאו דמחיל עליה לא הוה שתיק, ואידך לא מיתזק מיניה והאי דלא מחי ליה משום דלא הוה מיתזק מיניה עד השתא הוא, אי הכי לרבי יהודה מה לי אית לה מלבן מה לי לית לה מלבן, אטו משום דאית לה מלבן מצי למחזי מינה טפי, אלא מחוורתא כדפרשינן:
רסז. והא דתנן המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה אמר רב יהודה אמר שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות. שאם החזיק בו בעל הגג ברוח מזרחית הרי בעל החצר יכול לשנותו באותה הרוח לכל מקום שירצה, ואין לבעל הגג חזקה בכך לעכב עליו שלא לשנותו. אבל יש למקומו חזקה משתי רוחות, שאם החזיק ברוח מזרחית, ורצה בעל החצר לשנותו לרוח דרומית או לרוח צפונית וא״צ לומר לרוח מערבית, בעל הגג מעכב עליו. רבי חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה לבנות מתחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו. כלומר שאם בא לעקרו ולשנותו ממקום למקום אפילו ברוח אחת אינו יכול לעקרו. וקיימא לן כרבי חנינא וכרבי חייא בר אבא, דתרויהו סבירא להו דיש למקומו חזקה, שאם בא לעקרו אינו עוקרו כלל, ואפילו לשנותו ממקום למקום ברוח אחת, והוה ליה רב יהודה יחיד לגבי רבים והלכה כרבים. והשתא דאמרת אם רצה לבנות מתחתיו בונה שאין עליו אלא לקבל את מימיו, לפיכך אם רצה לקבלם בכלי או בצנור וכיוצא בו הדין עמו. ואם בא להשפיל המרזב למטה בעל חצר מעכב עליו, דיכיל למימר ליה עד האידנא הוה יכילנא למבני תותיה עד למעלה השתא לא [מצינא] לאגבוהי גודא כולי האי. אבל אם רצה להגביה את המרזב יכול להגביה, ואע״פ שקילוחו חזק, הא קיי״ל (לעיל ו,א) אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי, ואע״ג דנפיש היזיקא טפי:
ומזמין ליה לדינא [ויזמין אותו לדין], האם פסליה [יפסלנו] אף שיצא בדין זכאי? אלא כך צריך לכתוב: כל דיין דמתקרי [שנקרא] לדין ומפקין מיניה ממונא [ומוציאים ממנו ממון] בדיןלאו שמיה [אין שמו] דיין. כששמעו כך כתבו הכי [כך] כתוספת לאותה כתובת: ברם סאבי דיהודאי אמרי [אבל זקני היהודים אומרים]: כל דיין דמתקרי [שנקרא] לדין ומפקין מיניה ממונא [ומוציאים ממנו ממון] בדיןלאו שמיה [אין שמו] דיין.
and summons a judge to judgment, has he disqualified the judge even if he were later to be exonerated? Rather, it should say: Any judge who is summoned to judgment and money is lawfully taken from him, i.e., he was ordered to return someone’s property, is not considered a judge. When they heard this, they wrote this addendum to the original inscription: But the elders of the Jews say that any judge who is summoned to judgment and money is lawfully taken from him is not considered a judge.
רי״ףרשב״םתוספותראב״דספר הנראור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) חֲזָא דִּכְתִיב בְּרֵאשׁ כֹּל מוֹתָא אֲנָא דָּם בְּרֵאשׁ כֹּל חַיִּין אֲנָא חֲמַר אֶלָּא מֵעַתָּה דְּנָפֵיל מֵאִיגָּרָא וּמִית וּדְנָפֵיל מִדִּיקְלָא וּמִית דְּמָא קַטְלֵיהּ וְתוּ מַן דְּדַרְכֵּיהּ לְמֵימַת מַשְׁקוּ לֵיהּ חַמְרָא וְחָיֵי אֶלָּא הָכִי בָּעֵי לְמִכְתַּב בְּרֵאשׁ כֹּל מַרְעִין אֲנָא דָּם בְּרֵאשׁ כֹּל אָסְוָון אֲנָא חֲמַר כְּתַבוּ הָכִי בְּרַם סָאבֵי דִיהוּדָאֵי אָמְרִי בְּרֵאשׁ כֹּל מַרְעִין אֲנָא דָּם בְּרֵאשׁ כֹּל אָסְוָון אֲנָא חֲמַר בַּאֲתַר דְּלֵית חֲמַר תַּמָּן מִתְבָּעוּ סַמָּנִין.

Rabbi Bena’a also saw that it was written there: At the head of all death am I, blood, i.e., people die from an excess of blood; at the head of all life am I, wine, i.e., wine is what gives life. He said to them: If that is so, in the case of someone who falls from a roof and dies, or someone who falls from a palm tree and dies, was it blood that killed him? And furthermore, concerning someone who is on the way to death, can they give him a drink of wine and he will live? Rather, this is what should be written: At the head of all illness am I, blood; at the head of all healing am I, wine. When they heard this, they wrote this addendum to the original inscription: But the elders of the Jews say: At the head of all illness am I, blood; at the head of all healing am I, wine. In a place where there is no wine, herbs are required there as medicines.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בריש כל מרעין – עיקר חולי מחמת רוב דמין באין. ועיקר רפואה היא חמרא:
בריש כל מותא אנא דם – ראש לכל המיתות הוא דם שאין אדם מת אלא ע״י רוב דם שלא הקיז בזמן הראוי לו.
בריש כל חיין אנא חמר – שהיין מחיה כל שותיו.
דדרכיה למימת – כגון גוסס.
בריש כל מרעין אנא דם – כל תחלואי האדם על הדם הם שמתרבה עליו.
בריש כל אסוון אנא חמר – שאם ישתה יין כהלכה וכראוי לא יבא לידי חולי.
תמן מתבען סממנין – שם מבקשין סממנים לרפואה שבמקום שאין יין מצויין תחלואין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בראש כל מרעין אנא דם כו׳ יש לדקדק דלפי כתבו נמי תקשי אלא מעתה דנפל מן איגרא כו׳ ונעשה חולה וכי דמא מרעיה ונראה לומר לפי שינוי כתבו שלא נתכוין על חולי הגוף רק על חולי הנפש שאמר בראש כל מרעין של הנפש אנא דם כמ״ש כי הדם הוא הנפש והוא כי רוב מדות הרעות תלויים בריבוי דם כמו הכעס והקנאה ושנאה וכיוצא בהם שהם כולם חולי הנפש הם ואמר ובראש כל אסוון שהוא רפואות הנפש אנא חמרא כמ״ש בפרק י״ה ויין ישמח לבב אנוש וגו׳ זכה משמחו כדאמר רבא חמרא וריחני פקחין או שהוא רמז על חכמת וסוד התורה כמ״ש הביאני אל בית היין ואמר באתר דלית ביה חמר ועיקר חכמת וסוד התורה שנמשלה ליין לפקח החכמים תמן מתבעי סימנין לתורה כמ״ש בפרק כיצד מעברין אין התורה נקנית אלא בסימנין כי אלו שאינם חריפים ופקחים כ״כ בחכמת הפלפול עושין למודן ע״י סימנין שעל ידיהן יזכרו בעיקר למודן כמ״ש בפרק עושין פסין לימד דעת את העם דאגמריה בסימנין דו״ק:
ועוד חזא דכתיב [ראה ר׳ בנאה שכתוב שם]: בראש כל מותא אנא [מוות אני] דם שמחמת יתר דם אנשים מתים, בראש כל חיין אנא חמר [החיים אני היין], שמה שמחייה אנשים הוא היין. אמר להם: אלא מעתה, דנפיל מאיגרא ומית [מי שנופל מגג ומת], ודנפיל מדיקלא ומית [או שנופל מדקל ומת], דמא קטליה [האם דם הרג אותו]? ותו [ועוד]: מן דדרכיה למימת [מי שדרכו, שהולך, למות], האם משקו ליה חמרא וחיי [משקים לו יין וחי]? אלא הכי בעי למכתב [כך צריך לכתוב]: בראש כל מרעין אנא [החוליים אני] הדם, בראש כל אסוון אנא חמר [הרפואות אני יין]. כתבו הכי [כך] באותו מקום: ברם סאבי דיהודאי אמרי [אבל זקני היהודים אומרים]: בראש כל מרעין אנא דם [החוליים אני] הדם, בראש כל אסוון אנא חמר [הרפואות אני היין], באתר דלית חמר [במקום שאין יין]תמן מתבעו סמנין [שם צריכים תרופות].
Rabbi Bena’a also saw that it was written there: At the head of all death am I, blood, i.e., people die from an excess of blood; at the head of all life am I, wine, i.e., wine is what gives life. He said to them: If that is so, in the case of someone who falls from a roof and dies, or someone who falls from a palm tree and dies, was it blood that killed him? And furthermore, concerning someone who is on the way to death, can they give him a drink of wine and he will live? Rather, this is what should be written: At the head of all illness am I, blood; at the head of all healing am I, wine. When they heard this, they wrote this addendum to the original inscription: But the elders of the Jews say: At the head of all illness am I, blood; at the head of all healing am I, wine. In a place where there is no wine, herbs are required there as medicines.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כְּתִיב אַפִּיתְחָא דְקַפּוֹטְקְיָא אַנְפַּק אַנְבַּג אַנְטַל וְאֵיזֶהוּ אַנְטַל זֶהוּ רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה.:

Having related that incident, the Gemara notes that at the entrance of Kapotekiyya it was written: Anpak, anbag, antal, which are all names for the same measurement. And what is antal? It is the quarter-log of the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םתוספותראב״דספר הנראור זרוערמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ערוך ע׳ אנטל] אנטל אנבג אנפק בסוף חזקת הבתים. פירוש, שיעור כל אחד ביצה ומחצה וכמו כן שיער אספרגוס והוא רביעית של תורה.
[ערוך ע׳ אכל] מאבולה ועד סיכרא בריש גמרא דהאשה שנתאלמנה (כתובות יז.) וכו׳ ובסוף גמרא דחזקת הבתים, פי׳ מאבולה ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת.⁠א
א. נראה שגם כאן מפרש בענין אבלות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אנבג אנפק אנטל – כלומר אותו כלי אספרגוס ששותין בשחרית משום רפואה היו קורין אותו בלשונם אנפק והיינו אנבג והיינו אנטל כלומר שיעורו באותו כלי שנוטלין ממנו לידים. ושיעורו כרביעית של תורה ביצה ומחצה:
ערך אנבג
אנבגא(בבא בתרא נח:) כתיב אפיתתא דקפוטקיא אנבג אנפק אנטל זו היא רביעית של תורה (א״ב: עיין ערך נבג).
ערך אנפק
אנפקב 1אנטל בסוף חזקת הבתי׳ (בבא בתרא נח:) אנפקא דחמרא בריש גמ׳ דמי שאחזו (גיטין סט:) אנפקא אמר ליה אשקייה ואשקייה חמרא מזיגא אנפקא חמרא חייא משמע בפר׳ גיד הנשה בגמ׳ (חולין צד.) דשולח אדם אמר ליה לישתי מר אנבג אמר ליה מי סני ליה למר למימר איספרגוס כדאמ׳ רבנן או אנפקא כדאמרי אינשי בריש גמ׳ דעשרה יוחסין (קידושין ע).⁠2
א. [איין קוואטירל.]
ב. [איין קוואטירל.]
1. כן בכ״י לונדון, וינה. בדפוס רומא נוסף כאן: ״אנבג״.
2. כן בכ״י לונדון, וינה. דפוס רומא. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״פירוש כלי מחזיק רביעית״.
כתיב אפיתחא דקפוטקיא – מילתא באנפי נפשה היא ואגב גררא נסבה וללמוד בני העיר משם כתבו ששלשה שמות הללו מדה אחת הן ונפקא מינה למקח וממכר שאם התנה למכור לחבירו מלא מדה זו באיזה לשון שיאמר יתן שיעור אחד ומקומות מקומות יש יש שקורין אנפק או אנטל או אנבג וכדאמר בקדושין (דף ע.) לישתי מר אנבגא א״ל מי סני מר אספרגוס כדאמרי אינשי או אנטל כדקריוהו רבנן.
ואיזהו אנטל – גמרא קאמר ליה כלומר ואיזהו שיעורו של אנטל.
רביעית של תורה – רביעית הלוג דהיינו ביצה ומחצה ומשום דארבעה כוסות של פסח שיעורן ברביעית ומצאו להן חכמים סמך מן התורה מד׳ כוסות האמורים במצרים מד׳ לשוני גאולה האמורים בפ׳ והוצאתי (וגאלתי ולקחתי והבאתי) לפיכך קרי ליה רביעית של תורה וכן רביעית של יין לנזיר הלכה למשה מסיני ובמסכת נזיר (דף לח.) חשיב עשר רביעית הן שמן התורה שיעורן בהך רביעית והכי נמי אמרינן (חולין דף קז.) דשיעור אנטל היינו רביעית דאתקין ר׳ יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא.
אנבג אנפק אנטל – אומר הר״ר חיים דאנבג ואנפק הם משקים דרפואה והיינו אספרגוס דאמר (בפ׳ כל הבשר (חולין דף קי ושם) אנפק) אספרגוס שיפה ללב כדמשמע בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע.) וה״ק הכא מה שקורין אנבג ואנפק צריך לשתותו כשיעור אנטל שהוא רביעית והיינו דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צד. ושם) אנפקא חייא משמע שהוא אספרגוס כדאמר בברכות דאספרגוס אין שותין אלא חי והא דלא חשיב בברכות (דף נא. ע״ש) גבי ה׳ דברים שנאמרו באספרגוס שצריך לשתותו כשיעור רביעית משום שאינו חושש לחשוב מה שתלוי בשיעור והא דאמר בפרק שמנה שרצים (שבת דף קט:) (ולישקליה) עד דקאי אאנפקא משמע דהוא מדה י״ל עד דקאי אשיעור (שתיה) אנפקא קאמר אי נמי לכלי נמי קרי אנפקא על שם ששותים אותו באותו שיעור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אנבג כו׳ כדמשמע בפרק עשרה יוחסין כו׳ עכ״ל מדבריהם נראה דל״ג בפרק עשרה יוחסין כמו שהביא רשב״ם או אינטל כדקרויה רבנן אלא דגרסי אנבג כדקריוהו רבנן וכ״ה בנוסחאות גמרא שלנו שם ודו״ק:
בד״ה מרזב כו׳ וכענין זה פר״ח שהם כו׳ עכ״ל היינו דלפי׳ הר״ר יוסף ולפר״ח שאין יכול לסלקו לראש השני של המזחילה לאפוקי מפירוש קמא שהוא פרשב״ם וק״ל:
ואגב סיפור זה מביאים מעשה אחר, כתיב אפיתחא [כתוב היה על פתח] קפוטקיא: ״אנפק, אנבג, אנטל״, שכולם מידה אחת הם. ואיזהו אנטל? זהו רביעית של תורה.
Having related that incident, the Gemara notes that at the entrance of Kapotekiyya it was written: Anpak, anbag, antal, which are all names for the same measurement. And what is antal? It is the quarter-log of the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םתוספותראב״דספר הנראור זרוערמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה הַמַּזְחֵילָה יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה.

MISHNA: With regard to a spout protruding from one’s roof gutter draining water into another’s property, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use, but he does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place, as the Gemara will explain. With regard to a gutter pipe that traverses the length of the roof, one does have the means to establish an acquired privilege for its use.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םראב״ןתוספותראב״דספר הנראור זרוערמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ר״ח בשטמ״ק הנר] המרזב אין לו חזקה וכו׳, ר״ח ז״ל: אמ׳ רב יהודה אמ׳ שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש לו חזקה משתי רוחות, פיר׳ אין לו חזקה מרוח אחת שאם בא בעל החצר לשנות המרזב של בעל העלייה המקלח מימיו לחצרו ממקום למקום באותה הרוח כגון שהיו מי המרזב נשפכין מהאי גיסא ומהאי גיסא אין לו רשות להביאם כולן בחד גיסא.⁠א
דבר אחרב, כגון שהיה המרזב קבוע ברוח מזרחית באמצע הגג, וביקש בעל החצר לעקרו מן האמצע ולקבעו בשליש הגג או ברביעו, בכל אותה הרוח באיזה מקום שירצה קובעו, לפי שאין לו חזקה במקומו, אבל אם ביקש להעתיקו מרוח מזרחית לרוח צפונית או לדרומית או למערבית בעל הגג מעכבו לפי שיש לו חזקה, וזה הוא פיר׳ ויש לו חזקה משתי רוחות.
ר׳ חנינה אומ׳ אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו, ויש למקומו חזקה שאם בא בעל חצר לעקרו אין לו לעקרו, שהרי החזיק. ר׳ ירמיה בר אבא אמ׳ אין לו חזקה שאם בא לבנות תחתיו בונה, פיר׳ אם בא בעל החצר לבנות תחת המרזב בנין עד שיגיע למרזב ויהיו המים עוברין על אותו הבנין ולא יהיו מקלחין בחצר, הדין עמו, ואם בא לעקרו לגמרי אינו עוקרו.⁠ג
וקימא לן כר׳ חנינה דהא רב ירמיה מודהד ליה שאין מזיז המרזב ממקומו, ושמואל דאמ׳ משנהו באי צד שירצה בכל אותה הרוח הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים, ולא עוד אלא שר׳ חנינה לגבי שמואל רב הוא חשובה.
[עיטור הל׳ מודעה] המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה ואמר רב יהודה אמר שמואל אין לו חזקה מרוח אחת ויכול לשנות בעל החצר לאותו רוחו אבל אינו משנה מרוח זה לרוח אחר. ופירש רבינו סעדיה שדרך להשפיל כותל שבו המרזב ולהגביה את שכנגדו ואם בא לשנותה לרוח אחרת יוציא בה הוצאות – ולהאי טעמא אם בעל הגג רוצה להגביה כותלו עם המרזב הרשות בידו ובלבד שלא יהא בו היזק ניכר לדיינים ממה שהיה, (דמר קא) [ומדקא] מפליג בזיזין [בין] בעל הגג לבעל החצר ש״מ במרזב ליכא פלוגתא.
ורב חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו, ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו. ורב (יוסף) [ירמיה] אמר המרזב אין לו חזקה, שאם רצה לבנות מתחתיו בונה שאין לו עליו אלא לקבל מימיו, וכן פסק רבינו משולם בר קלונימוס בתשובה, וש״מ שאינו יכול להשפיל המרזב למטה שאם היה רוצה לבנות תחתיו לא היה יכול לבנות תחתיה, ולהגביה מסתברא שהיה יכול להגביה, ומסתברא דאיכא למידק מינה כיון שאין לו עליו אלא קבלת מימיו יכול לקבלם בכלי או על הגג, שהגג וגוף המרזב תלוש ולבסוף חברו הוא וקי״ל כחכמים בדף של נחתומין שקבעו בכותל דאינו כקרקע. ולענין שבועה נמי תלוש הוא ונשבעין עליו וכן פסק רבינו משולם ב״ר קלונימוס בתשובה [ומה שכת׳ לעיל] ושמע [מינה] שאינו יכול להשפיל וכו׳, אבל אם רצה להגביה יגביה וכו׳, אבל אדונינו אבינו דן שאינו יכול להגביה שהזיקו מרובה דקילוחו רחוק.
ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו ואפילו לקצרו אינו יכול, ורבינו אלפס אייתי לכולהו דסבירא ליה דלא פליגי אהדדי, והילכתא ככולהו טעמא, אבל ר״ח פסק כר׳ חנינא, דהא ר׳ ירמיה מודה ליה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו ושמואל דאמר יכול לשנותו לאותו רוח הוה ליה חד, ועוד דהא דר׳ חנינא לגבי שמואל רב חשיב, ודחה הירושלמי (פ״ג ה״ח) דפליגי בה ר׳ יוחנן ור״ל, דרבי יוחנן ס״ל כשמואל, ומסתברא דהלכה כר׳ יוחנן בירושלמי. ״ואם בא לעוקרו אינו עוקרו״ דקאמר, לאו ממקומו קאמר, אלא מרוח לרוח.⁠ז
[מרדכי סי׳ תקנ״ה] המרזב אין לו חזקה מרוח אחת וכו׳. ופר״ח ז״ל מרזב אין לו חזקה לרוח אחת כגון אם המרזב קבוע ברוח מזרחית באמצע הגג ובקש בעל החצר לעוקרו מן האמצע ולקבעו (מן) [ב]⁠שליש הגג או ברביע בכל אותו רוח באותו מקום שירצה קובעו לפי שאין [לו] חזקה במקומו, אבל אם בקש להעתיקו מרוח מזרחית לרוח צפונית או מערב או דרום בעל הגג מעכב עליו לפי שיש לו חזקה.⁠ח
[תוס׳] המרזב אין לו חזקה וכו׳. פירש רבינו חננאל שאם המרזב קבוע באמצע רוח מזרחי יכול בעל החצר לעוקרו מן האמצע ולקובעו בשליש הגג או ברביע ובכל אותה רוח בכל מקום שירצה אבל לרוח אחרת אין יכול לסלקו לפי שיש לו חזקה.
[הגהות אשרי סי׳ עב] ורבינו חננאל פסק כרבי חנינא שאם היה ארוך מקצרו אבל להטותו אפילו באותו רוח עצמו אין צריך.⁠ט
א. וכ״ב רגמ״ה בשם איכא דאמר וכ״כ בהגהות הב״ח על הרי״ף בשם אלפסי ישן, והוסיף ויש למקומו חזקה דאי נפיל עביד ליה כדמעיקרא.
ב. ראה כאן כ״כ בשם רבינו תוס׳ ד״ה המרזב, הראב״ד, הרמ״ה, ר״י קרקושא ורב״ס לקמן ודלא כרשב״ם. ועיין בתוס׳ בשם הר׳ יוסף.
ג. ופי׳ הראשונים שלעוקרו נקרא שיגביה בנינו בכדי שלא יהא מקום מורד.
ד. ועי׳ רשב״א שר׳ ירמיה חולק על ר׳ חנינה דאפי׳ אם בא לקצרו אינו מקצרו וע״ש שביאר פי׳ זה. וכ״כ בשם הראב״ד וכ״ב הריטב״א, ועי׳ הערה הבאה.
ה. וכ״כ הרשב״א בשם רבינו [ובשטמ״ק שמובא הרשב״א כתוב ר״ת וט״ס הוא] ור׳ ר״י קרקושא ונמק״י והריטב״א מהטעם השני דר׳ חנינא לגבי שמואל וכו׳ והראב״ד נסתפק דהלכתא כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני והרי״ף הביא את כולן וברשב״א ובריטב״א הסבירו דלרי״ף לא פליגי וע״ש שהסבירוהו והר״ן מובא בנ״י כתב דהרמב״ם ס״ל כהרי״ף ודלא כהמ״מ פ״ח מהל׳ שכנים הל׳ ה׳ דכתב דהרמב״ם פסק כתי׳ אחרון ורב״ס בדבור הבא פסק כרב ירמיה.
ו. כר״ח המובא במובאותינו.
ז. היינו ר׳ חנינא ור׳ ירמיה ובזה לא פליגי כלל על שמואל.
ח. וכ״ה באגודה סי׳ קג דפ׳ קרקא שלא, ולא כדפ׳ י-ם תרנט וכן במלאכת שלמה למשנה כאן בשם הר״ר יהוסף.
ט. עי׳ תשובת רמב״ן סי׳ פא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיסקא המרזב אין לו חזקה – היינו צינור קטן כמו שתים או שלש אמות שתולין אותו בסוף צינור גדול כדי שיקלחו מימיו ברחוק מן הכותל. וכשתלוי בסוף הצינור גדול (רגליו) יכולין להחזירו לאותו מרזב לקלח מימיו או לימין או לשמאל:
ויש למקומו חזקה – מפרש בגמ׳ מאי קאמר הכי קאמר אין לו חזקה בחצר אם שופכין מימיו לחצר חבירו אם הוא נטוי תדיר לצד אחד דאיכא למימר הואיל ואין לו רשות להטותו לאיזה צד שירצה ברשות בעל חצר בעה״ב תלוהו שם ואימתי שירצה יכול לעכב עליו:
ערך מרזב
מרזבא(בבא בתרא נח:) המרזב אין לו חזקה כקולמוס פסול כמרזב כשר (יבמות עה:) כבר פי׳ בערך גרד. (שבת קמז) אסור לעשות מרזב בשבת פי׳ כשיעטוף אדם טליתו ויקבל שני קצותיה כמין כרך קפול ויניחנה על כתיפו השמאלי ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין ויניחנה בכתיפו הימין נמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה מופשלת על כתיפו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב וכזה הוא קשר כישי בבלייתא שהיו קושרין שתי כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני.
א. [קנאל. ריננע.]
מתני׳ המרזב – צינור קטן ורגילין לתלותו לסוף צינור גדול ההולך על פני כל הגג ורגילין להפכו לכל ראש שירצו ומרחיק קילוח מים מן הכותל ולשון מרזב טפה של מים זב דרך שם כדכתיב (ישעיהו מ) כמר מדלי לשון טפה והלכך אין לו חזקה דאינו דבר קבוע ואם החזיק בו בעל הגג ג׳ שנים ותלה אותו באויר חצר חבירו אינו יכול לטעון החזקתי דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא לא קפיד בעל חצר ושתיק שנתים ושלש.
אבל יש למקומו חזקה – בגמ׳ מפרש לה.
המזחילה – הוא צינור הגדול מחזיק כל אורך הגג ומילתא דקביעות הוא הלכך יש לו חזקה דלא עביד אינש דשתיק אלא קפיד ומדשתיק איכא למימר הדין עם המחזיק דודאי נתרצה עצמו בדמים.
המזחילה, הוא צינור, יש לה חזקה. שאם יש לראובן צינור על פני כל אורך גגו תולה אצל כותלו מבחוץ באויר חצירו של שמעון, יש לה חזקה לקלח מים במקומה, ולא מצי שמעון להחזיר הקילוח למקום אחר, ולא לקצרה אם מה שיוצא חוץ לגג ארוך הרבה, ולא לעוקרה ולא לבנות תחתיה.
אבל מרזב אין לו חזקה, שאם המזחילה עצמה אינה מקלחת לחצר שמעון אלא מרזב קטן תלוי בראשה של מזחילה שמקלח מים של המזחילה לחצר שמעון, אין לו חזקה, שאם היה עד עתה מקלח מים כלפי צפון ומזיק שם לשמעון, יטנו כלפי דרום אם אין מזיק לו שם אך באותו ראש עצמו שלא יקלקל המזחילה, או אם היה ארוך המרזב יותר מדאי ומקלח מים במקום שמזיק לו מקצרו אך שיפלו המים לחצירו, או אם בא לבנות תחתיו בונה אך שיקבל מימיו.
המרזב אין לו חזקה מרוח אחת – פי׳ שאם הוא במזרח יכול לומר לו תנהו במערב אבל לסלקו לגמרי מב׳ רוחות לא ותימה דמזחילה היאך יש לה חזקה והלא כשמניח המרזב לראש אחר של המזחילה גם המזחילה צריך לזוזה ולהגביה ראש אחד ולהנמיך ראש האחר שנותן שם המרזב והיכי קאמר דמרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה חזקה והלא לעולם לא יזיז המרזב אם לא יזיז גם המזחילה וי״ל דמ״מ יש לה חזקה לענין שאין צריך לעוקרה לגמרי ממקומה כמו שצריך לעקור המרזב אי נמי כגון שהמזחילה שוה ואין גבוה צד זה יותר מצד זה דהשתא לעולם אין צריך לזוזה ממקומה אלא לסתום לצד שמסיר ממנו המרזב וה״ר יוסף פירש דמרזב שאין לו חזקה מרוח אחת שיוכל להטות ראש המרזב לצד צפון או לצד דרום כשהוא מונח במזרח יש לו חזקה משתי רוחות שאין יכול לדוחקו להסיר לראש לצד אחד של מזחילה וכענין זה פירש רבינו חננאל שאם המרזב קבוע באמצע רוח מזרחי יכול בעל החצר לעקרו מן האמצע ולקבעו בשליש הגג או ברביע ובכל אותה רוח בכל מקום שירצה אבל לרוח אחרת אין יכול לסלקו לפי שיש לו חזקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה השמינית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה והמזחילה יש לה חזקה אמר הר״ם פירוש מרזב צנור קטן ופירוש אין לו חזקה ויש למקומו חזקה ר״ל כי כשיהיה לראובן מרזב ששופכין מימיו לבית שמעון אין ראובן יכול לומר לשמעון לא יסור זה המרזב מזה המקום כיון שהוחזק שם אבל יש לשמעון להסיר אותו ממקומו ולהחזירו במקום אחר לפי שיכול לומר לו אין לך עלי אלא שירדו מימי גגך לחצירי ואין לך היזק שירדו מצד זה או מצד זה ומזחילה צנור מעץ גדולה ורחבה ועומדת על הכותל ומימי הגג יורדין שם כדי שלא תתקלקל הכותל:
א משנה המרזב הקטן דרכו נשפכים מים מן הגג לחצר חבירו אין לו חזקה, שאינו יכול לדרוש להמשיך ולהשתמש בו, כיון שאינו קבוע, שמזיזים אותו ממקום למקום, אבל יש למקומו חזקה, כאשר יבואר בגמרא. המזחילה, מרזב ארוך לאורך כל הגג, יש לה חזקה.
MISHNA: With regard to a spout protruding from one’s roof gutter draining water into another’s property, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use, but he does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place, as the Gemara will explain. With regard to a gutter pipe that traverses the length of the roof, one does have the means to establish an acquired privilege for its use.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םראב״ןתוספותראב״דספר הנראור זרוערמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בסוּלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה וְלַצּוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.

With regard to an Egyptian ladder, which is small and portable, one has no means to establish an acquired privilege for its use. But with regard to a Tyrian ladder, which is large and fixed in place, one does have the means to establish an acquired privilege for its use.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סר״י מיגשרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חבק
חבקא(בבא בתרא נח:) סולם המצרי אין לו חזקה היכי דמי סולם המצרי כל שאין לו ד׳ חווקים (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה׳) שרה של בבל עולה ע׳ חווקים ושל מדי עולה שנים וחמשים חווקים פירוש מעלות (א״ב בנוסחאות דידן כתוב עווקים).
א. [שטאפע טראפען.]
חלון המצרי אין לו חזקה והצורי יש לו חזקה. אי זהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה. פי׳ חלון המצרי כיון שאין בו היזק ראיה שהרי אין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה, אין לו חזקה, לפי שיכול חבירו לומר לו מפני שלא היה בה עלי הזק לפיכך לא עיכבתי עליו, הילכך כשרוצה עכשיו לבנות כנגדו בארבע אמות בונה ואין בעל החלון יכול לעכב עליו בכך. אבל חלון הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה, כיון שיש בה הזק לולי שמחל לו לא היה שותק, ולפיכך החזיק בעל החלון ומעכב על חבירו לבנות כנגדו בארבע אמות. ר׳ יהודה אומר אם יש לה מלבן. כלומר אם עשה לה פצימין שנראה שהוא בנין קבוע, אע״פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה, שכיון שראה אותו שעשה לו פצימין שהן מוכיחין עליו שהוא חלון קבוע ושתיק ודאי אחולי אחיל.
סולם המצרי – קטן הוא הלכך אין לו חזקה דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא לא קפיד ולא חש למחות והלכך אם נתן סולמו בחצר חבירו לעלות לגגו ולשובכו אינה חזקה.
ולצורי – סולם גדול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳: סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה. וקא מפרש הגמרא, מצרי שאין לו ארבעה חוקין, וטעמא משום דאינו קבוע, וכל שאינו קבוע אינו חושש בעל החצר למחות בו. ומסתברא דוקא בשלא קבעו בכותל, אבל קבעו, ואפילו במסמר, יש לו חזקה, דכל שיש לו קביעות היה לו למחות. וכן מצאתיה שנויה בתוספתא בפרק הבית והעליה, דתניא התם, סולם הצורי יש לו ארבע אמות ולמצרי אין לו ארבע אמות, ואם היה קבוע במסמר יש לו ארבע אמות. וצורי אף על פי שאינו קבוע במסמר כבדו קובעו, וכדאמרינן במסכת עירובין בפרק חלון (עירובין ע״ז:). כנ״ל.
סולם המצרי שהוא קטן ונייד אין לו חזקה שיוכל להשאירו באותו מקום, ולצורי שהוא סולם גדול וקבוע יש לו חזקה.
With regard to an Egyptian ladder, which is small and portable, one has no means to establish an acquired privilege for its use. But with regard to a Tyrian ladder, which is large and fixed in place, one does have the means to establish an acquired privilege for its use.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סר״י מיגשרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גחַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה וְלַצּוֹרִית יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית דכֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ לָהּ מַלְבֵּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.:

With regard to an Egyptian window, one has no means to establish an acquired privilege for its use; but with regard to a Tyrian window, one does have the means to establish an acquired privilege for its use. What is the defining feature of an Egyptian window? It is any window that is so small that a person’s head is not able to fit inside it. Rabbi Yehuda says: If a window has a frame, even though a person’s head is not able to fit inside it, one does have the means to establish an acquired privilege for its use.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חלון
חלוןא(בבא בתרא נח:) במשנת חלון מצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה (ובפסיקתא דהחדש) הנה זה עומד אחר כתלינו אחר בתי כנסיות ואחר בתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהן של כהנים. שאלה לפני הגאונים כהן שלא התפלל ומצא צבור מתפללין מותר לעלות לדוכן או לו והבשיב לא מצינו דבר שמעכב בברכה אלא נטילת ידים דאמרינן כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנא׳ שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳ אבל תפילה לא מצינו שמעכבת הילכך יעלה ויברך כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה אולא גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים אלא כדאמר אביי נקטינן לב׳ קורא כהנים לא׳ אין קורא כהנים ורב חסדא אמר אפי׳ לאחד קורא כהנים שאין קורא אלא לשבט אבל להקרותו מקרהו וכך מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד בין שנים החזן מקרא אותן דבר דבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאין לברך פותחין אצבעותיהם יש בהן ממש או מסורה לא מצאנו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרים בה רבנן כמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהן כאילו הן מתחלחלין והיא שם עוברת ואע״פ ששנינו ברכת כהנים במקדש היו אומרים השם ככתבו ובמדינה בכנויו וזה סימן הוא כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכניס ועוד לשום אותן סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה כן בשנייה מניחין האמצעות הסמוכה לאמה ומשהין אותה כן בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון.
ערך רש
רשב(תענית יז: מנחות סה.) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו׳ (בבא בתרא נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהדרין כה:) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה.) ריש קטיעא ממלל פי׳ להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ׳ ראש שמו קטוע לפי שהיו״ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי׳ אסיר ואי לא א״ל רישיך והרי פי׳ אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (חולין צג) א״ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי׳ הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי״א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי׳ כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה.
א. [פענטסטער.]
ב. [אנפאנג, הויפט, שפיץ.]
חלון המצרית – קטנה היא אין לה חזקה אם עשה חלון בכותל ביתו להביט דרך שם ולשמור פרדסו וגינתו והחלון פתוח לחצר חבירו והחזיק בה שלש שנים אינה חזקה דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא לא חשש למחות אבל אם עשאו להאיר שלא היה לו אורה מצד אחר כי אם מכאן יש לו חזקה דלשם קביעות עשאו דאינו יכול להשתמש בביתו בלא אורה וכל מידי דקביעות הוי חזקה והכי אמר שמואל בגמ׳ ולאורה אפילו כל שהוא הוי חזקה.
מלבן – הוא משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה אי זהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. מהא דרבי יהודה משמע, דצורי אפילו אין לה מלבן יש לו חזקה לכולי עלמא, דאי תנא קמא ביש להן מלבן קאמר, לא הוה ליה למימר אלא רבי יהודה אומר אפילו מצרי יש לו חזקה, דהא כולהו בשיש לו מלבן עסקינן, אי נמי הוה ליה למימר רבי יהודה אומר כיון שיש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. אבל בתוספתא (פ״ב ה״ה) משמע דתנא קמא נמי, דהיינו רבי מאיר, דסתם מתניתין רבי מאיר, בשיש לה מלבן קאמר, דתניא התם אי זהו חלון הצורית כל שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה דברי רבי מאיר, ובלבד שתהא לו מלבן או צורת פתח. ושמא רבי יהודה המצרי אין לו חזקה אף על פי שיש לה צורת פתח, עד שיהא לה מלבן, אבל הצורי בין במלבן בין בצורת פתח. ומכל מקום או מלבן או צורת פתח בעי, הא לאו הכי אפילו הצורי אין לו חזקה.
מלבן. פירש הראב״ד ז״ל, כמו מזוזה. ולפי פירושו לא ידעתי מה בין צורת פתח למלבן. ושמא מלבן שעושה לו כעין מזוזה וצורת פתח אינו צריך, אלא שחותר בכותל ומשוה את הצדדין. אבל רבי׳ שמואל ז״ל פירש, מלבן, משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח. ולפי זה אפשר לפרש צורת פתח שיש לה משקוף מלמעלה ומן הצדדין, אבל אין לה סף מלמטה, וכענין שאמרו בצורת פתח בעלמא, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.
מתניתין: חלון המצרי אין לו חזקה כו׳. פירוש חלון המצרי כיון שאין בו היזק ראיה שהרי אין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו אין לו חזקה לפי שיכול חברו לומר לו מפני שלא היה עלי בו היזק לפיכך לא עכבתי עליו הלכך כשרוצה עכשיו לבנות כנגדו בארבע אמות אין בעל החלון יכול לעכב עליו בכך אבל חלון (המצרי) הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה כיון שיש בה היזק לולי שמחל לו לא היה שותק ולפיכך החזיק בעל החלון ומעכב על חברו לבנות כנגדו בארבע אמות. רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן כלומר אם עשה לה פצימין שנראה שהוא חלון קבוע אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה שכיון שראה אותו שעשה לו פצימין שמוכיחים עליו שהוא חלון קבוע ושתק לו חברו יש לו חזקה פירוש ואף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו שהרי עומד הוא ורואה מה שכנגדו ויש על חברו בו היזק וכיון דשתק ודאי מחל וכיון שאין מניחו לפתוח עליו מחזיק עליו יכול הוא למחות מתחלה שלא יפתחנו שיכול לומר לו שמא יחזיק עלי בו. הר״י ן׳ מיגש ז״ל.
וזה לשון הראב״ד ז״ל: חלון המצרי אין לו חזקה כו׳. דע והבן לא מפני שאינו יכול להביט ממנו לחצר שאם הכותל צר והחלון ארוך יכול הוא להתקרב לחלון לראות לחצר אבל מפני שאינו יכול להכניס בו ראשו ותשמישו דחוק אין הזיקו מצוי שאין אדם דוחק עצמו להביט בחצר חברו אם לא תבא לו הבטתו בנחת משום הכי אין לו חזקה ויכול לבנות כנגדו. אבל הצורי תשמישו והבטתו בנחת והיזיקו מצוי לפיכך יש לו חזקה. ורבי יהודה סבר אף המצרי כיון שעשה לו מלבן כמו מזוזה נראה דתשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי ויש לו חזקה והיינו דאמרינן ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה מפני שהבית אפל ואין לו אורה כי אם משם בודאי תשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי. עכ״ל.
רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. מהא דרבי יהודה משמע דצורי אפילו אין לה מלבן יש לו חזקה לכולי עלמא דאי תנא קמא ביש לה מלבן קאמר לא הוה ליה למימר אלא רבי יהודה אומר אפילו מצרי יש לו חזקה דהא כולהו כשיש לו מלבן עסקינן אי נמי הוה ליה למימר רבי יהודה אומר כיון שיש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. אבל בתוספתא משמע דתנא קמא נמי דהיינו רבי מאיר דסתם מתניתין רבי מאיר בשיש לה מלבן קאמר דתניא התם איזהו חלון הצורי כל שראשו של איש יכול ליכנס בתוכה דברי רבי מאיר ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח. ושמא לרבי יהודה המצרי אין לו חזקה אף על פי שיש לו צורת פתח עד שיהא לה מלבן אבל הצורי בין במלבן בין בצורת פתח ומכל מקום או מלבן או צורת פתח בעינן הא לאו הכי אפילו הצורי אין לו חזקה. מלבן פירש הראב״ד ז״ל כמו מזוזה. לפי פירושו לא ידעתי מה בין צורת פתח למלבן ושמא מלבן שעושה לו כגון מזוזה וצורת פתח אינו צריך אלא שחותר בכותל ומשוה את הצדדין. אבל רבינו שמואל ז״ל פירש מלבן משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח. ולפי זה איכא לפרש צורת פתח שיש לה משקוף מלמעלה ומן הצדדין אבל אין לה מלמטה וכענין שאמרו בצורת פתח בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם.
חלון המצרית אין לה חזקה, ולצורית יש לה חזקה. איזו היא חלון המצרית? כל שהוא קטן כל כך שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה. ר׳ יהודה אומר באופן אחר: אם יש לה מלבן (מסגרת מסביב) לחלון, אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכההרי זו חזקה.
With regard to an Egyptian window, one has no means to establish an acquired privilege for its use; but with regard to a Tyrian window, one does have the means to establish an acquired privilege for its use. What is the defining feature of an Egyptian window? It is any window that is so small that a person’s head is not able to fit inside it. Rabbi Yehuda says: If a window has a frame, even though a person’s head is not able to fit inside it, one does have the means to establish an acquired privilege for its use.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: מַאי הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל ההָכִי קָאָמַר הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה מֵרוּחַ אַחַת וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה מִשְׁתֵּי רוּחוֹת.

GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the mishna’s statement: With regard to a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use, but he does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place? Rav Yehuda said that Shmuel said: This is what it is saying: Concerning a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use with regard to one side, i.e., the owner of the field below has the right to move the spout from one place to another on one side of the roof, but he does have the means to establish an acquired privilege concerning its place with regard to two sides, i.e., the owner of the field below does not have the right to move it to another side of the roof.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש לו למקומו חזקה מב׳ רוחות – כלומר ואם בעל המרזב מחזירו פעמים לצד זה ופעמים לצד זה ברור שיש לו למקומו לשפיכת מימיו חזקה בחצר. איכא דאמר אין לו חזקה בחצר מרוח אחת. כשלא תלה אלא מרזב אחד בראש אחד של צינור אבל תלה שני מרזבין משני ראשין והחזירן לחצר היינו משתי רוחותיו ויש למקומו חזקה. ור׳ חנינא מתרץ למתני׳ אין לו חזקה שיכול בעל חצר לקצר למרזב:
גמ׳ אין לו חזקה מרוח אחת – אם המרזב מונח בראש דרומי של מזחילה ושופך שם מים והחזיק בו ג׳ שנים אינה חזקה ואם צריך בעל חצר להשתמש שם צריך זה לעקור מרזבו מכאן ולהניח בראש השני של מזחילה דאין בעל הגג מפסיד בכך כלום והלכך אין כאן קביעות להיות מונח לעולמים לרוח זה והלכך לא חשש בעל חצר למחות.
אבל יש למקומו חזקה – באחת משתי רוחות או צפוני או דרומי שאם יעקרנו מצד זה יניחו בצד אחר ואין בעל חצר יכול לעקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחת משתי רוחות הוי מרזב מילתא דקביעותא דסתם בית אי אפשר בלא מרזב וכשעשה זה מרזב בתחלה בחצר לשם קביעות עשאו והיה לו לבעל החצר למחות בתוך שלש ומדלא מיחה הפסיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא על לשון המשנה תוהים: מאי [מה] פירוש ״המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה״? אמר רב יהודה אמר שמואל, הכי קאמר [כך אמר]: המרזב אין לו חזקהמרוח אחת מצד אחד של הגג, שיכול בעל החצר להזיז אותו ממקום למקום באותו צד, אבל יש למקומו חזקהמשתי רוחות שאין יכול להזיזו לצד אחר לגמרי.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the mishna’s statement: With regard to a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use, but he does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place? Rav Yehuda said that Shmuel said: This is what it is saying: Concerning a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use with regard to one side, i.e., the owner of the field below has the right to move the spout from one place to another on one side of the roof, but he does have the means to establish an acquired privilege concerning its place with regard to two sides, i.e., the owner of the field below does not have the right to move it to another side of the roof.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי חֲנִינָא אָמַר הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה ושֶׁאִם הָיָה אָרוֹךְ מְקַצְּרוֹ וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ אֵינוֹ עוֹקְרוֹ.

Rabbi Ḥanina said there is a different explanation: With regard to a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its size, as if it was long, the owner of the field below may shorten it, but one does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place, as if the owner of the field below comes to remove it entirely, he may not remove it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[רשב״א] אמר שמואל וכו׳ רבי חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו וכו׳. ור״ח ז״ל פסק כר׳ חנינא דרביה דשמואל הוא. והרב אלפסי ז״ל הביא את כולן ולא פסק כאחד מניהו. ונראה לי שהרב ז״ל סבור דהני לא פליגי אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא, ומאי אם בא לעוקרו שאמרו ר׳ חנינא ור׳ ירמיה, אם בא לעוקרו מאותו רוח ולהחזירו לרוח השני, והוא שאמר שמואל ויש למקומו חזקה משתי רוחות וכו׳.⁠א
א. והמובא ברשב״א בשם ר״ח כ״ה בשטמ״ק לוורנו שנת תקלד ולא כנוסחאות השטמ״ק לפנינו, ר׳ בהע׳ לריטב״א, הוצאת בלוי, כאן, והגיה בריטב״א : וכן נראה מדברי [ר״ח] ז״ל דפליגי שהוא פסק הלכה כרבי חנינא דרביה דשמואל הוא, ועי״ש בריטב״א שכתב דלא ידע במאי פליגי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאם בא לבנות – בנין תחת המרזב בונה ומקבל מימיו כמה שרוצה:
שאם היה ארוך – יותר מכדי צרכו ותופס באויר חצר הרבה מקצרו והיינו אין לו חזקה לארכו אבל יש למקומו שהוא מונח שם חזקה דלא יעקרנו ממקומו כלל אפילו מצד זה לצד אחר אלא באותו רוח שהחזיק ובאותו מקום הויא חזקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי המרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה חזקה וענין שני אלו ר״ל מזחילה ומרזב הוא שהמזחילה קבועה בראש אותו הכותל ששפוע הגג סמוך עליו על פני ארך כל הכותל ויוצאה חוץ לכותל מעט וכל מימי הגג נקלטין לתוכו ויוצאין לרשות הרבים דרך בה ואמר עליה שאלו היה מוטה ראשה לחצר חברו עד שהמים נשפכים לחצר חברו יש לו חזקה הואיל וקבוע הוא קפידא הוא וודאי מחל אבל המרזב הוא צנור קטן ובשעת שטפי גשמים מרובים מדביקים אותו בראש המזחילה הנוטה לרשות הרבים כדי שיזובו המים למרחוק ולא יזובו דרך הכותל ויזיקו הכותל ואלו הטהו לחצר חברו אין לו חזקה מתוך שאינו קבוע אין לאדם בו קפידא ומ״מ יש למקומו חזקה על הדרך שיתבאר וגדולי המפרשים פירשו שהמרזב הוא כעין סילון עגול עשוי כשפופרת ומניחין אותו על שפת הגג ראשו אחד בגג וראשו האחר לאויר רשות הרבים או לאויר החצר והוא מיטלטל ומניחין אותו בשעת הגשמים במקום שמי הגג נשפכים לתוכו והמזחילה עומדת זקופה כעין קנה התחוב משפת הגג עד הקרקע ופעמים אין עושין אותה אלא משפת הגג עד חציו של כותל או שלישיתו והמים יורדין דרך חללה ונשפכים לרשות הרבים או לחצר לפי מה שהיא והיא כעין כוורת ארכה ואינה מיטלטלת:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה אלא שלא נתבאר עדין ענין ויש למקומו חזקה שמאחר שאמר תחלה שאין לו חזקה ואמר אח״כ שיש למקומו חזקה למדנו שלא נאמר במוחלט שאין לו חזקה שהרי יש חזקה למקומו ומעתה צריך לבאר לאיזה ענין נאמר שיש לו חזקה ולאיזה ענין נאמר שאין לו חזקה ומה שבא בגמ׳ לביאור ענין זה עם מה שנתחדש עוד בה כך הוא:
זה שביארנו שהמרזב אין לו חזקה אבל יש למקומו חזקה נתפרש בגמרא על שלשה פנים וגדולי הפוסקים הביאו שלשתם בהלכותיהם ומתוך כך יראה שאינם חולקים זה על זה וכלם הלכה הם הראשון שאין למרזב זה חזקה מרוח אחת ר״ל שהיה גגו של זה ממיצר לתוך חצר חברו משתי רוחות צפון ודרום ולרשות הרבים משתי רוחות מזרח ומערב ובא זה ושפע את גגו ברוח הממוצר לחצר והניח מרזבו לשם באמצע הרוח הצפוני הרי בעל החצר יכול לומר לו סלק מרזבך והניחהו ברוח זה בעצמו אצל הקרן שאין לו חזקה באותו מקום בעצמו ר״ל אמצע הרוח ונקל הוא לבעל הגג לשנות השפוע באותו צד בעצמו אבל יש למקומו חזקה שאם אמר לו סלקהו והניחהו ברוח דרומי אינו רשאי שעכשו מכבידו לשנות שפוע הגג לרוח אחרת והדרך השני שאם היה מרזב זה ארוך והמים מקלחים לאמצע החצר יכול בעל החצר לקצרו עד שיהיו נשפכים סמוך לכותלו ומ״מ אינו עוקרו לגמרי ר״ל שיקצר עד שיזובו מי הגג על הכותל ומן הכותל לחצר ומ״מ אינו חולק שאם רצה יכול לסלקו על הצד שביארנו ר״ל מרוח אחת שאלו חלק בכך היה לו לומר ויש למקומו חזקה שאם בא לשנותו אף לאותו רוח אינו יכול ולא הוצרך ללמד שאינו יכול לעקרו אלא שמודה הוא בראשונה גם כן והדרך השלישי שאם רצה בעל החצר לבנות תחתיו בונה ואין זה אומר לו שהחזיק אף באויר שתחתיו ובונה עד המרזב הואיל ובנינו מ״מ מקבל את מימיו ומ״מ אינו עוקרו לגמרי ר״ל שיגביה בנינו בכדי שלא יהא למים מקום מורד ומ״מ אינו חולק שאם בא לשנות או לקצר רשאי על הדרך שביארנו בשלפניו:
ובכל אלו יש למזחילה חזקה בהם שאף באותו רוח אין יכול לשנותה שהרי קבועה היא ויש בדבר טרח גדול ולקצרה אינו רשאי שנוח לו לזה בשהיא ארכה אפילו עד הקרקע כדי שלא יתפזרו המים על כותלו ולפירוש ראשון גם כן נוח לו באריכותה כדי שיתרחקו מן הכותל ואע״פ שבמרזב אתה יכול לומר כן מ״מ הואיל ואינו קבוע אין לו חזקה אצל דבר זה וכן אם רצה לבנות תחתיו אינו בונה שהמזחילה סתמה של בנין סיד ואבנים היא ומתקלקלת בשעת בנינו לקול מקבות וגרזן ומ״מ אם היתה של עץ אין לה חזקה לענין זה:
וגדולי המחברים נראה שפירשו בשני לשונות הראשונים שזה שאמרו אין לו חזקה לענין בעל הגג הוא אמור ר״ל שאם רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה לצד זה ברוח אחת או שרצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו הא אם רצה לעקרו אינו רשאי שאף זה החזיק בקליטת המים ואין הדברים נראין שלא דברה המשנה אלא בשעבוד של בעל הגג על החצר ושעבוד זה שהוא מזכיר בגמ׳ הוא שנתחדש והוא זה שאנו מבארים עכשו:
ר׳ חנינא אמר: כך צריך לפרש, המרזב אין לו חזקהשאם היה ארוך מקצרו בעל החצר שלמטה, ויש למקומו חזקה, לומר שאם בא בעל החצר לעוקרו ורוצה לבטל לגמרי את המרזב, אינו עוקרו.
Rabbi Ḥanina said there is a different explanation: With regard to a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its size, as if it was long, the owner of the field below may shorten it, but one does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place, as if the owner of the field below comes to remove it entirely, he may not remove it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר זהַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה שֶׁאִם רוֹצֶה לִבְנוֹת תַּחְתָּיו בּוֹנֶה וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ אֵינוֹ עוֹקְרוֹ

Rav Yirmeya bar Abba said there is a different explanation: With regard to a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use, as if the owner of the field below wishes to build beneath it, he may build, and the owner of the spout may not prevent him from doing so; but one does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place, as if the owner of the field below comes to remove it entirely, he may not remove it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מרדכי סי׳ תקנ״ה ואגודה סי׳ ק״נ] שאם בא לבנות תחתיו בונה. פי׳ רבינו חננאל אם בא בעל החצר לבנות בנין תחתיו עד שמגיע למרזב ויהיו המים עוברין על אותו בנין ולא יהו מקלחין מחצר הדין עמו. ונראה לר״י שר״ל אע״פ שאין יוצאים המים כל כך להדיא לפי שהבנין כנגד הקילוח מעכב המים, ואפ״ה אין בעל הגג יכול למחות בידו.
[שו״ת הרשב״א ח״ב סי׳ רלח] המרזב אין לו חזקה וכו׳, המזחילה יש לה חזקה וכו׳. אפילו המזחילה עצמה לפסק הלכה אין לה חזקה לענין זה שאילו רצה לבנות תחתיה בונה כדעת רב יהודה אמר שמואל וכדעת רבי חנניה שבסוף פרק חזקת הבתים ולא קיימא לן כר׳ ירמיה דהתם דאסר לבנות תחת המזחילה וכן פסקו כל הפוסקים הרב (רי״ף) ז״ל בהלכותיו ורבינו חננאל והראב״ד ז״ל בפירושיהם.⁠א
[ר״י קרקושא] והגאון ר׳ יצחק (אלפסי) ז״ל הביא אלו הלשונות ולא פסק הלכה אי כר׳ חנינא אי כשמואל אי כר׳ ירמיה בר אבא. ונראה דס״ל דקיימא לן כבתרא שהוא מיקים החזקה יותר מכולן, וי״ל הלכתא כשמואל דהלכתא כותיה בדיני [עכ״ד] הראב״ד ז״ל, אבל רבינו חננאל ז״ל כתב הכי: וקיימא לן כר׳ חנינא דהא ר׳ ירמיה בר אבא מודה לו שאין מזיז המרזב ממקומו, ושמואל דאמר משנהו בצד שירצה בכל אותו רוח, הו״ל חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים, ועוד דר׳ חנינא לגבי שמואל רב הוא חשוב.
א. ר׳ דיבור הבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש למקומו חזקה – שאם בא לעקור שאם רוצה להגביה בנינו ולעוקרו למרזב אינו רשאי:
שאם רוצה – בעל החצר לבנות תחתיו בונה בנינו עד שמגיע למרזב ולא מצי טעין בעל הגג כי היכי דאחזיקי במקום המרזב אחזיקי נמי במה שתחתיו שאם נותן רשות לתלות מרזבו באויר לא נתן לו קרקע שלו שתחת המרזב ולא שעבדו לו לבלתי עשות בו צרכיו בין בנין בין כל דבר הצריך לו אבל אם בא לעקרו ולהגביה בנינו במקום שהיה המרזב אינו יכול לעקרו דלמקומו מיהא יש לו חזקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאם רוצה לבנות בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקר. תמיהא לי, דהא משמע דכל הני פליגי אהדדי, ומאי דאמר שמואל שאין למקומו חזקה, אמר רבי חנינא שיש לו חזקה שאם בא לעוקרו אפילו ממקום למקום באותו רוח אינו עוקרו, וכן פירשו הר״ש והראב״ד ז״ל, ואם כן רבי ירמיה בא לחלוק על רבי חנינא דאפילו אם בא לקצרו אינו מקצרו, וכיון שכן לימא ויש למקומו חזקה שאם בא לקצרו אינו מקצרו. ושמא לשון זה עדיף ליה. דאילו בא לקצרו אינו מקצרו לא היה במשמע שאם בא לעוקרו מצד אל צד באותו הרוח, כדברי שמואל, שאינו משנהו ממקום למקום, אבל השתא דקאמר שאם בא לעוקרו אינו עוקר כלל ויש במשמע שאם בא לטלטלו ממקום למקום ולעוקרו כלל ממקום שהיה נתון אינו עוקרו, וכן שלא יקצר, שאם כן הרי עקר מקצתו. וכן פירש הראב״ד ז״ל, זה לשונו: אינו עוקרו, כלומר, אינו עוקר ממנו כלום, לא לקצר ולא לשנות. והאי דקאמר ויש למקומו חזקה מקום קלוחו, שאינו רשאי לקצר מקום קלוחו, מפני שמזיקין המים לכותל. עד כאן. וכתב הוא ז״ל: וקיימא לן כבתרא שהוא מקיים החזקה יותר מכולם. ויש לומר דהלכתא כשמואל, דהלכתא כותיה בדיני. ור״ח ז״ל פסק כרבי חנינא, דרביה דשמואל הואי, והרב אלפסי ז״ל הביא את כולן ולא פסק כאחד מנייהו. ונראה לי שהרב ז״ל סבור דהני לא פליגי, אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא, ומאי אם בא לעוקרו שאמרו רבי חנינא ורבי ירמיה, אם בא לעוקרו מאותו רוח ולהחזירו לרוח שני, והוא שאמר שמואל ויש למקומו חזקה משתי רוחות, אלא דשמואל הוצרך לפרש משתי רוחות, כיון דאמר אין לו חזקה מרוח אחת, אבל רבי חנינא ורבי ירמיה שלא הזכירו רוח אחת, ולא היה נופל בו לשון שתי רוחות, שהרי לא הזכירו רוח כלל, ולפיכך אמרו שאם בא לעוקרו, דמשמע שעוקרו ממקומו. כנ״ל לדעת הרב ז״ל והדבר נראה לי עיקר.
רב ירמיה בר אבא אמר באופן אחר: המרזב אין לו חזקהשאם רוצה לבנות תחתיו בונה ואין בעל המרזב מעכב בעדו, אבל יש למקומו חזקהשאם בא לעוקרו לגמרי אינו עוקרו.
Rav Yirmeya bar Abba said there is a different explanation: With regard to a spout, its owner has no means to establish an acquired privilege for its use, as if the owner of the field below wishes to build beneath it, he may build, and the owner of the spout may not prevent him from doing so; but one does have the means to establish an acquired privilege with regard to its place, as if the owner of the field below comes to remove it entirely, he may not remove it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דספר הנראור זרוערמ״הרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בבא בתרא נח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בבא בתרא נח:, עין משפט נר מצוה בבא בתרא נח:, ר׳ חננאל בבא בתרא נח: – מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד, רי"ף בבא בתרא נח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום בבא בתרא נח:, הערוך על סדר הש"ס בבא בתרא נח:, ר"י מיגש בבא בתרא נח: – מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים), רשב"ם בבא בתרא נח:, ראב"ן בבא בתרא נח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות בבא בתרא נח:, ראב"ד בבא בתרא נח: – מהדורת נתנאל שפירא (עורך), 'שרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 61–119, באדיבות הוצאת תבונות של המכללה האקדמית הרצוג. על הכנת המהדורה עמלו גם: צבי אונגר, אבי אסולין, שגיא אקשטיין, הלל אשכולי, אליעזר באומגרטן, דרור בונדי, יצחק בן דוד, אורי בריליאנט, יהודה גרנות, הרב יובל ואדעי, זיו זליגר, הרב יואל פרידמן, אביחי צור, איתי קצב. על הפירוש, ראו: ד"ר עוזי פוקס, 'מבוא לשרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 53–60., ספר הנר בבא בתרא נח: – מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד, אור זרוע בבא בתרא נח:, רמ"ה בבא בתרא נח:, רשב"א בבא בתרא נח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי בבא בתרא נח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), שיטה מקובצת בבא בתרא נח:, מהרש"א חידושי הלכות בבא בתרא נח:, מהרש"א חידושי אגדות בבא בתרא נח:, פירוש הרב שטיינזלץ בבא בתרא נח:, אסופת מאמרים בבא בתרא נח:

Bava Batra 58b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bava Batra 58b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Batra 58b, R. Chananel Bava Batra 58b, Rif by Bavli Bava Batra 58b, Attributed to R. Gershom Bava Batra 58b, Collected from HeArukh Bava Batra 58b, Ri MiGash Bava Batra 58b, Rashbam Bava Batra 58b, Raavan Bava Batra 58b, Tosafot Bava Batra 58b, Raavad Bava Batra 58b, Sefer HaNer Bava Batra 58b, Or Zarua Bava Batra 58b, Ramah Bava Batra 58b, Rashba Bava Batra 58b, Meiri Bava Batra 58b, Shitah Mekubetzet Bava Batra 58b, Maharsha Chidushei Halakhot Bava Batra 58b, Maharsha Chidushei Aggadot Bava Batra 58b, Steinsaltz Commentary Bava Batra 58b, Collected Articles Bava Batra 58b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144